שבוע שעבר נקראנו לפנות מחסן בעיר ראשון לציון. בפינוי מחסנים יש מימד של הימור. רובנו מעבירים למחסן פריטים שאין לנו עוד שימוש בהם אך אנחנו עדיין לא מוכנים לוותר עליהם סופית. לכן, לנו כמי שעוסקים בקניית תכולות ופינוי מחסנים, נותרת החידה (שכשלעצמה מהווה ריגוש, מודה!) האם נמצא במחסן פריט שווה שיהפוך את העבודה לכדאית או שנלך הביתה לאחר יום עבודה קשה בידים ריקות.
ומה היה שם במחסן בראשון? האמת לא הרבה. בעלת הבית היתה כך התברר עובדת של חברת "כרמל מזרחי" עם קשר או בלי קשר היא אספה בקבוקי שתיה ריקים מכל מיני סוגים. אז בינהם מצאנו גם כמה בקבוקים מעניינים ובקבוקי בית מרקחת שתמיד מטריפים לנו את השכל.
אבל ה"מציאה" האמיתית מאותו פירוק היא מקרר קרח תוצרת חברת "המדיק" בן 60 שנה לערך שעמד לו בפינת המחסן כמה עשורים טובים מחכה ל-15 "שורות" התהילה שלו. ובכן חביבי, הנה זה בא:
מקררי הקרח הם מעין קופסא שבחלקה החיצוני עשויה עץ וחלקה הפנימי מצופה אמייל כולל חלוקה למדפים ותאים כפי שאנו מכירים במקררים בני ימינו. מקררי הקרח כשמם כן הם, פעלו על קרח. בחלק העליון של המקרר, בתא הנראה כפריזר, היו מניחים בלוק קרח שהיה אחראי לקרר את התכולה כולה תוך שהוא נמס ומימיו נופלים מטה. המים היו מתנקזים במגירה בתחתית המקרר שנועדה לצורך זה ואותה היה צריך לרוקן באופן ידני מדי יום.
עם המעבר למקררים הפועלים על חשמל, נעלמה גם דמותו של "איש הקרח". איש הקרח היה עובר ברחובות מדי יום, רכוב על גבי עגלה ומוכר בלוקים של קרח. כל עקרת בית היתה קונה את גודל הבלוק הרצוי לה, רבע, חצי או בלוק שלם עפ"י גודל המקרר שברשותה. את הבלוק הקפוא היו עוטפים בבד עבה כדי שלא לחטוף כוויות קור ורצים מיד לאחסן אותו במקרר. בלוקי הקרח היו מספיקים ליום או יומיים תלוי בעונה ובמיקום הגיאוגרפי.
כיום כשפריטים ישנים הפכו מאוד אופנתיים וככל שמקררי קרח כבר יותר ויותר קשים להשגה (לא שכיח למצוא מחסן שבו מאוחסן מקרר קרח כבר למעלה מחמישה עשורים), הם נעשו פריט בעל ערך אספני. נהוג לשמור על מראהו האותנטי של המקרר אך ליעד אותו לשימוש אחר כגון איחסון כלים במטבח, בר למשקאות, ארון ספרים רהיט למערכת שמע ועוד.
 |
| מקררי הקרח הומצאו באמצע המאה ה-19 ובארץ, היו בשימוש בהרבה בתים עד לאמצע שנות ה-50. המקררים החשמליים, אלו המשמשים אותנו עד היום הם שהחליפו את מקררי הקרח. |
ומה היה שם במחסן בראשון? האמת לא הרבה. בעלת הבית היתה כך התברר עובדת של חברת "כרמל מזרחי" עם קשר או בלי קשר היא אספה בקבוקי שתיה ריקים מכל מיני סוגים. אז בינהם מצאנו גם כמה בקבוקים מעניינים ובקבוקי בית מרקחת שתמיד מטריפים לנו את השכל.
אבל ה"מציאה" האמיתית מאותו פירוק היא מקרר קרח תוצרת חברת "המדיק" בן 60 שנה לערך שעמד לו בפינת המחסן כמה עשורים טובים מחכה ל-15 "שורות" התהילה שלו. ובכן חביבי, הנה זה בא:
מקררי הקרח הם מעין קופסא שבחלקה החיצוני עשויה עץ וחלקה הפנימי מצופה אמייל כולל חלוקה למדפים ותאים כפי שאנו מכירים במקררים בני ימינו. מקררי הקרח כשמם כן הם, פעלו על קרח. בחלק העליון של המקרר, בתא הנראה כפריזר, היו מניחים בלוק קרח שהיה אחראי לקרר את התכולה כולה תוך שהוא נמס ומימיו נופלים מטה. המים היו מתנקזים במגירה בתחתית המקרר שנועדה לצורך זה ואותה היה צריך לרוקן באופן ידני מדי יום.
עם המעבר למקררים הפועלים על חשמל, נעלמה גם דמותו של "איש הקרח". איש הקרח היה עובר ברחובות מדי יום, רכוב על גבי עגלה ומוכר בלוקים של קרח. כל עקרת בית היתה קונה את גודל הבלוק הרצוי לה, רבע, חצי או בלוק שלם עפ"י גודל המקרר שברשותה. את הבלוק הקפוא היו עוטפים בבד עבה כדי שלא לחטוף כוויות קור ורצים מיד לאחסן אותו במקרר. בלוקי הקרח היו מספיקים ליום או יומיים תלוי בעונה ובמיקום הגיאוגרפי.
כיום כשפריטים ישנים הפכו מאוד אופנתיים וככל שמקררי קרח כבר יותר ויותר קשים להשגה (לא שכיח למצוא מחסן שבו מאוחסן מקרר קרח כבר למעלה מחמישה עשורים), הם נעשו פריט בעל ערך אספני. נהוג לשמור על מראהו האותנטי של המקרר אך ליעד אותו לשימוש אחר כגון איחסון כלים במטבח, בר למשקאות, ארון ספרים רהיט למערכת שמע ועוד.
 |
| כחובבת מושבעת של כל מה שקרה כאן בין שנות ה-40 לשנות ה-80, יצא לי רבות לשמוע על מקררי קרח אבל לא יצא לי להיפגש עם אחד פנים אל פנים ועוד שמור במצב כל-כך טוב. |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה